יום הולדת 70 למדינה. התפתחנו לא רע בתחום הטכנולוגיה, הרפואה והמדע. ומה עם האופנה? איפה היינו ואיפה אנחנו עכשיו?
בשנות הארבעים נלחמנו, עבדנו, הקמנו מדינה. "הצברית האידיאלית הייתה נערה טבעית הנמנעת מגנדרנות" (ענת הלמן, בספרה "בגדי הארץ החדשה"). הנשים של אז לבשו בגדי עבודה, מכנסי חאקי קצרים וחולצות מכופתרות. דמות הצברית החלוצית בתפארתה. בעוד שבאירופה היו הנשים מחוייטות, כאן הלכו עם סנדלים תנ"כיים וכובע טמבל, בגדי עבודה ורישול מכוון, כראוי לתקופה ולמזג האוויר. מי היו מעצבי האופנה באותה תקופה? האם היו בכלל כאלו? היתה לנו את אתא, ספק הביגוד הרשמי של צה"ל שמכרה גם "אופנה" אזרחית, המאופיינת בצבעי חאקי וכחול לבן. לא מפתיע, נכון?
שנות החמישים היוו תפנית. בתל אביב בעיקר, מתפתחת חברה סלונית הרוקדת טנגו ורוקנרול ומחקה את התרבות וסגנון הלבוש האמריקאי. אט אט הפכה תל אביב לבירת האופנה בארץ. ב-1950 התקיימה גם תחרות היופי הראשונה בישראל, ושבועון לאישה שיזם את תחרות היופי נחשב לגורם החשוב והמשפיע ביותר בעולם עיצוב האופנה הישראלית. לקראת סוף שנות ה-50, הגברת רות דיין הקימה את משכית ושכרה את שירותיה של פיני לייטרסדורף, מעצבת אופנה ילידת הונגריה כמעצבת האופנה הראשית. ההשראה לסגנון הכל כך מיוחד שגובש ב"משכית" נשאבה מהאור הישראלי המיוחד ומנופי הארץ וצבעיה. מוצרי "משכית", כולם על טהרת עבודת היד, תוצרת הארץ וחומרים משובחים, פנו אל קהל אמיד, ברובו תיירים יהודים ונוצרים מארצות הברית. ההזמנה הראשונה מ"משכית" הייתה של בית החרושת אתא וכך, תוך זמן קצר, הפך המפעל ממשלתי לשם נרדף לאופנה ישראלית מקורית. בין פרטי הלבוש הפופולריים באותה תקופה ניתן למצוא גלביות, שמלות מדבריות, סנדלים בעיצוב מקורי ובהשראה תנ"כית, שמלות מעוטרות ברקמות עדינות ואותנטיות שהתנופפו ברוח.
בשנות השישים הטשטש עוד יותר הגבול בין ישראל ובירות האופנה בעולם. חנויות כולבו חדשות נפתחו ובטלוויזיה שידרו תוכניות על אופנה. אחד הטרנדים באותה תקופה היה ללבוש שמלות פרחוניות מכותנה, מגמה אשר התאימה לרוח התקופה ולסגנון הלבוש של ההיפים בארה”ב. והנה, גם בפרסומת של כיתן מ־1969 נכתב: "לרשותך מבחר חדיש ומגוון של שמלות כותנה צבעוניות, קלילות וגזורות בהידור". ואכן, השמלה הפרחונית הקלילה היתה בין הפריטים הפופולריים ביותר בקיץ הישראלי, והיא שלטה בארון הבגדים לאורך העשור.
בשנות השבעים פרצו לתודענו מכנסי ההרמון. כבר ב־1967, הציג אותם גדעון אוברזון ואלו הנפוחים הפכו למיינסטרים בתחילת שנות השבעים. לעתים נופח המראה המנופח עוד יותר, בשילוב טוניקה רחבה במיוחד שהסתירה כל זכר לקו מותן. הם הגיעו אפילו עד שבוע האופנה הבינלאומי ובשנת 1977 הצביעה עיתונאית האופנה נורית בת־יער, ב"ידיעות אחרונות", על מכנסי ההרמון של לאה גוטליב מבית גוטקס כעל אחד הפריטים "המעניינים, היפים והמקוריים ביותר". במקביל, נוצרת לגיטימציה להידור וטיפוח היופי, אשר הופכים למרכזיים בהשפעת הקולנוע ההוליוודי. הג'ינס, שאומנם עשה את צעדיו הראשונים כבר בשנות ה- 50 משתלט עכשיו על העולם, ופורץ את גם את תודעתנו בגזרת הפדלפון (סן טרופז).
מה היה לנו בשנות השמונים? דיסקו! העולם היה שייך לצעירים של טופר (זוכרים?), ישראלים רבים החלו ללבוש טי שירטס, ג’ינסים משופשפים ופריטי אופנה בשלל צבעים ועיצובים מקוריים. נכון, אופנת שנות ה-80 הביאה אלינו כמה זוועות: טייץ עם רגליות - זוועה שאין כדוגמתה, חצאיות בלון, חותלות וכפפות גזורות, כריות כתפיים אימתניות, שיער נפוח ואיפור צבעוני ומוגזם ברמות של צבעי מלחמה. כן, כן, אומנם זוועות אבל חלקן כבר חזרו אלינו ואחרות עוד יחזרו. בתקופה זו מותגי אופנה מקומיים החלו להתחרות זה בזה, ביניהם ראש אינדיאני, קסטרו ופלפל, ואלו כמובן נאלצו להתמודד גם עם מותגי האופנה הבינלאומיים שהחלו לחדור לשוק המקומי.
בשנות התשעים גם אנחנו התוודענו למושגים חדשים: מעצבים דוגמת ג'יל סנדר וקלווין קליין, שהביאו לנו את בשורת "ההרואין שיק", אופנת הרחוב או הגראנג' בהשראת להקות הרוק הגדולות של התקופה, "וטעם רע", אצל מעצבים דוגמת מיוצ'ו פראדה וכריסטיאן לקרואה, שהתפרעו בגודש של השפעות וצבעים. ואיך זה התרגם ברחובות תל אביב? חולצות בטן, תיקי פאוצ' ונעלי ד"ר מרטינס! ובל נשכח את סנדלי הג'לי", "שקפקפים" או "נעלי מדוזה" - כולם שמות לאותם סנדלי פלסטיק שהפכו ללהיט (ולא רק באיזור ים המלח!).
שנת המילניום הפכה את העולם לאחד גלובאלי. האינטרנט, שהכניס לחיינו את איביי, עלי אקספרס, אסוס ועוד ועוד אתרי קניות, הפך את האופנה לנגישה וזולה יותר מאי פעם, הכל נמצא ברשת. גם המידע זמין לכולן - יותר ויותר נשים בוחרות להתעדכן באופנה, לאהוב ולהשקיע באופנה. בלתי נמנע היה שרשתות אופנה עולמיות כמו גאפ H&M, Forever 21 זארה ומנגו, ישתלבו היטב בעולם האופנה הישראלי.
ומאז ועד היום, מעצבי אופנה ישראלים מככבים בעולם האופנה ופורצים החוצה. כולם מכירים מעצבים מקומיים וותיקים שהצליחו לפרוץ מעבר לשוק המקומי, כמו גדעון אוברזון ומיכל נגרין, אך גם מעצבי אופנה חדשים יותר כמו אלון ליבנה שעיצב שמלה בלתי נשכחת לליידי גאגא וזכה להלביש עוד שלל נשים מפורסמות בעולם, דורית בר אור שדורגה על ידי ווג הבריטי כאחת מ-11 מעצבי האופנה החמים בקיץ 2013, וכמובן המעצבת הישראלית ענבל דרור שזכתה לפרסום עולמי בעקבות השמלה שעיצבה עבור ביונסה לטקס פרסי האמי בשנת 2016, ועוד היד נטויה. כבוד!
אופנה כחול לבן - יש לנו במה להתגאות לא?
יש לך שאלה? רוצה להתייעץ?
מוזמנת לפנות אליי באהבה❤️
מרב