פוסטים אחרונים
Please reload

Fast fashion, Fast food, Fast world?

27/07/2019

פתאום זה קרה. הכל נהיה מהר מידי. האוכל, הטכנולוגיה ואפילו האופנה. המאה ה-21 הגיעה וגרמה לנו להעלות הילוך.

 

ולמה פתאום עכשיו?

דור ה-Y הגיע לבגרות ופשוט נמאס לו לחכות, הוא איבד את הסבלנות: עד שהאוכל יהיה מוכן, עד שיענו לו לטלפון ועד שהוא ירכוש את הטרנד הבא. השינוי בענף האופנה היה אף הוא מתבקש. אי אפשר היה לחכות לחשיפת הקולקציה הבאה בעוד חצי שנה.

 

זה היה בדיוק המקום בו התפתחה ה"אופנה המהירה". כזו שמתחדשת ומתאימה את עצמה לסביבה כמעט באופן מיידי.

ידעתן שעד להגעתן של רשתות האופנה המהירה כמו זארה, H&M  ואחרות ממוצע הזמן לדגם להגיע אל החנויות החל מרגע פיתוחו היה למעלה מ-6 חודשים? אצל זארה זה לוקח שבוע!

 

 


וככל שזה נעשה קל ומהיר יותר, כך קנינו יותר. רצינו להיות אופנתיות תמיד, מעודכנות בטרנד האחרון, פאשיניסטות. וככה בלי שנרגיש, עד שנת 2006 השתנו הרגלי הצריכה שלנו ונרשמה עלייה תלולה של יותר משליש ברכישת בגדים בהשוואה לחמש שנים לפני כן.

 

הצרכנים רצו עוד ועוד, מהר מאוד נפתחו עוד ועוד רשתות אופנה "מהירה", הייצור הפך פשוט יותר וזול יותר ופתאום שמו לב מעצבי העל שהם נשארים מאחור.

 

 

הראשון שהחליט לוותר על ההתנגדות למגמה החדשה ופשוט ללכת עם הזרם ולאמץ אותה היה קארל לגרפלד המנוח אשר בצעד חסר תקדים, יצר קולקציה משותפת עם H&M  בשנת 2004 קולקציית "קפסולה" כפי שהיא נקראת היום, בת 30 פריטים אשר נחטפה מהחנויות בתוך כשעה.

 

 

 

הוא טען שסטייל ושיק אינם תלויי מחיר: "Chic is a kind of mayonnaise, either it tastes, or it doesn't."

 

לא הרבה אחריו עשו זאת גם סטלה מקרטני, רוברטו קוואלי, אחרים וטובים. ומאז אנו עדים לשיתופי פעולה רבים כאלו בין מעצבי על ובין רשתות אופנה מהירות יותר.

 

אין ספק שהעשור הראשון של שנות ה-2000 הנגיש את האופנה והוריד אותה אל הרחוב.

 

האם זה בהכרח טוב? גם זו שאלה שצריכה להישאל... נקודות למחשבה? כוח עבודה זול, תפירה לא איכותית, בדים באיכות נמוכה, פגיעה באיכות הסביבה ועוד ועוד...

 

 

 

יש לך שאלה? רוצה להתייעץ?

מוזמנת לפנות אליי באהבה❤️

 

מרב

Share on Facebook
Please reload